פינגיאו Pingyao
פינגיאו
העיר פינגיאו היא פנינה סינית אמיתית, שהמוני התיירים בדרך כלל פוסחים עליה. אם ברצונכם להכיר את סין באמת, להסתובב ברחובות עתיקים אפורים ומלאי חן אשר פנסים אדומים מאירים בערב, להתחכך במקומיים הרוכבים על אופניהם ותולים את הכביסה ברחוב, לשוטט בשווקים ולהיכנס למקדשים קטנים -העיר העתיקה פינגיאו היא המקום בשבילכם.
חומתה של פינגיאו, השמורה ביותר מבין החומות העירוניות בסין, נבנתה בשנת 1370 ואורכה כ6 ק”מ. ניתן ללכת לאורכה ולעבור בין 72 המגדלים שלה, אך מומלץ יותר לחלק את הטיול לזמן הליכה על החומה ותצפית על העיר מלמעלה, ולזמן להסתובב בין הסמטאות מלאות החיים של העיר העתיקה. כדאי לבקר במקדש או שניים, מקדשים קטנטנים בין הסמטאות, שהמאפיין הבולט שלהם שהם נראים כאילו הזמן עמד בהם מלכת, כמו כל העיר העתיקה. מגדל העיר הוא עוד מקום עם תצפית נפלאה.
ההגעה לפינגיאו היא ברכבת מהירה של שעתיים וחצי מבייג’ינג.
כדאי מאוד להישאר ללון בעיר העתיקה, ואפשר גם לקפוץ לביקור (כשעה נסיעה) באחוזה של משפחת צ’יאו Qiao ששימשה כתפאורה לסרט “הפנסים האדומים”.
להסברים על פינגיאו
שאולין Shaolin ומערות לונגמן Longmen Grottos
שאולין Shaolin
מנזר שאולין קיבל את התואר “המנזר הבודהיסטי העתיק ביותר בסין”.
המנזר הפעיל נשמר בזכות פקודה שנתן ראש הממשלה ג’ו אן לאי על חייליו בתקופת “מלחמת התרבות”, מלחמת האחים ששררה בסין בשנות השישים-שבעים. “משמרות המהפכה”- כנופיות אלימות שאימצו את האידאולוגיה של מאו דזה דונג הנשיא “להרוס כל זכר של תרבות ומנהגי עבר כדי לבנות את המדינה מחדש” איימו לבזוז ולהרוס אותו.
הדבר הבולט ביותר באזור שנמצא כשעתיים נסיעה מהעיר לואויאנג, הוא דווקא בית הספר לאמנות לחימה של שאולין- הגדול מסוגו בעולם. בבית הספר לומדים מעל ל10,000 נערים ונערות, וניתן אף ליהנות ממופע לוחמי שאולין הנערך לתיירים, בו התלמידים מציגים לראווה את היכולות האקרובטיות שלהם.
ללא ספק המחזה היפה ביותר בשאולין, ואולי בסין כולה, הוא התעמלות הבוקר של התלמידים. בסביבות השעה 8:00-8:30 בכל יום למעט יום שישי, יוצאים כל התלמידים בעת ובעונה אחת, לתרגילי בוקר הכוללים מתיחות, מהלומות, צעקות, שימוש בשוטים ובחרבות, בריכוז וברצינות בלתי רגילה. מומלץ לצאת מלואו יאנג בשעה 6:00 בבוקר כדי לראות את המחזה, או ללון בעירה הקרובה יותר לשאולין הנמצאת בין ההרים.
פסלי המערות של לונגמן
Longmen Grottos נחשב לאתר הגדול מסוגו בעולם ואתר מורשת עולמית של אונסקו. לאורך נהר ה-Yi חצובים כ-100,000 פסלי בודהה בתוך כ-2,345 מערות אבן גיר. ההליכה לאורך הנהר היא יוצאת דופן וניתן להתקרב לחלק מהפסלים הגדולים שגובהם מגיע עד 17 מטרים. הפסלים המוקדמים ביותר באתר מתוארכים מסוף המאה החמישית לספירה.
להסברים על מערות לונגמן
צ’ונגצ’ינג Chongqing ונהר היאנגצה Yangze River- Changjiang
צ’ונצ’ינג
העיר צ’ונגצ’ינג שהיתה פעם משוייכת למחוז סצ’ואן, קיבלה בתחילת שנות ה-2000 מחוז משלה, ומוגדרת על ידי הסינים כאזור העירוני המאוכלס ביותר בעולם, ובו 28 מיליון תושבים.
העיר עצמה היא מקום יוצא דופן, שילוב של גשרים, ובניינים מודרנים וחדשים, עם נמל היושב על נהר היאנגצה, מדרגות היורדות לסירות הישנות המובילות או פורקות סחורה המשונעת לאורך נהר היאנגצה האדיר. חלקן עושות את הדרך משנגחאי- שייט של כ-2,000 ק”מ.
אל תפספסו הליכה מאזור הרציפים אל מרכז העיר החדשה. לאורך העליה ברחובות תוכלו למצוא אנשים רבים המוכרים את מרכולתם ברחוב, בתים ישנים בנויים אחד על השני, רחובות צרים ותלולים ותושבים הגרים באחת מהערים יוצאות הדופן בסין.
אחד המקומות הנפלאים ביותר בעיר הוא “גן העם” Renmin Gongyuan הקטן יחסית, אשר נמצא על המדרגות היורדות מהאזור המסחרי, ובו ניתן לראות גברים רבים מבלים יחד עם כלובי הציפורים שהם נוהגים לגדל.
צ’ונגצ’ינג אשר כונתה במערב צ’ונגקינג, היא גם המקור לארוחת ההוט-פוט (הסיר החם) הסינית ולמאכלים החריפים ביותר בסין. מסעדות רבות מציעות ארוחה בה מונח סיר מים רותחים במרכז השולחן, שאליו שופכים פלפלים ושמן צ’ילי חריפים. הסועדים טובלים ירקות, רצועות בשר, דגים, ואפילו נחשים בסיר המבעבע כדי לבשלם קלות, תפוסים בין מקלות האכילה, ואוכלים אותם מיד אחר כך. אם אתם מפחדים מהחריפות של האוכל, בקשו שחצי מהסיר יהיה מים ללא צ’ילי, והיזהרו במיוחד עם הירקות הסופגים את כל החריפות דוגמת חסה וכרוב.
נהר היאנגצה
אחד היעדים הפופולריים ביותר לתיירים בסין (לאו דווקא ישראלים) הוא שייט היוצא מצ’ונגצ’ינג למשך יומיים-שלושה על נהר היאנגצה ועד ל”סכר 3 הקניונים” The Three Gorges Dam, הגדול בעולם.
השייט יוצא מצ’ונגצ’ינג ומבקר במקדשים ובעיירות שהפכו לעיירות רפאים משום שנאלצו להתפנות בגלל הצפת הסכר שעל נהר היאנגצה, בתחילת שנות ה2000. ההצפה יצרה אגם באורך של 550 ק”מ, וגרמה לפינוי של כ-3 מיליון תושבים.
הקטע המעניין ביותר בשייט הוא שלושת הקניונים הענקיים בהם עובר הנהר. בשלב מסוים עוצרת המעבורת והתיירים יוצאים לשייט יפהפה בין “שלושת הקניונים הקטנים”, ערוץ העובר בין מצוקים צפופים וירוקים בהרבה, המאפשרים היכרות קרובה יותר עם הטבע והכפרים של האזור.
השייט מסתיים בעיר ייצ’אנג Yichang בה תוכלו לתצפת על הסכר הענק שאורכו 2 ק”מ וגובהו 185 מטרים, ומשם גם תוכלו לטוס ליעדכם הבא.
ההר הצהוב חואנג שאן Huang Shan
ההר הצהוב
ההר הצהוב נמצא במחוז אנחווי Anhui במרחק של כחמש שעות נסיעה מהעיר האנגג’ו. ניתן להגיע לאזור גם בטיסה לשדה התעופה הסמוך.
הנופים של ההר הצהוב הם אולי האייקונים ביותר המתוארים בציורים ורישומי נוף סינים. מומלץ להקדיש יומיים לאזור, אשר מצריך זמן כדי להגיע אליו.
ניתן לעלות בבוקר ברכבל הענק המוביל לאזור הגבוה של ההר, להסתובב בשביליו המיוחדים, חלקם עוברים על גשרי אבן ומעברים חצובים בסלע. ניתן אף להזמין מקום לינה במספר הקטן של המלונות במעלה ההר (המחירים גבוהים מאוד יחסית לבסיס ההר, והשירותים אינם מהטובים בסין).
כדאי לבקר בעיירה טונגש’י Tongxi אשר למרגלות ההר, ובקניונים והנחלים הזורמים בין הנקיקים, שחלקם שימשו כתפאורה לסרט המפורסם “נמר, דרקון”
מחוז גאנסו Gansu
גאנסו
מחוז גאנסו בצפון מזרח סין הוא אחד המעניינים והפחות מוכרים בסין. המחוז משלב הרים בשיפולי הרמה הטיבטית, נוף מדברי, מנזרים טיבטים ואוכלוסיה מוסלמית שהגיעה לפני מאות שנים לסין ב”דרך המשי”
לאנג’ואו Lanzhou
בירת המחוז, היא מקום מצויין להתחיל או לסיים את הטיול בגאנסו, בגלל תחנת הרכבת ושדה התעופה שלה. תוכלו להסתובב בעיר המפורסמת בזכות “האיטריות הנמתחות” La Main, מחזה מופלא שבו יוצרים את האטריות על ידי משיכה וליפוף חוזר ונשנה של הבצק על כפות הידיים, לפני שהן מושלכות למים החמים ומוגשות כחלק ממרק.
לאנגמוסה Langmusi
העיירה הטיבטית הנפלאה בין ההרים, מרחק יום נסיעה משמורת ג’יוג’איגו שבסצ’ואן היא מקום נהדר להכיר את התרבות שלמרגלות הרמה הטיבטית. יש אומרים שדווקא כאן, מחוץ להשגחה המוקפדת של השלטונות, ניתן להתקרב יותר לתרבות המקורית של הטיבטים, לבקר בביתם ואף ללון במנזרים.
המקדש של לאנגמוסה בראש ההר, מוקף בתים אפורים עם רעפי אבן, וה-“קורה”, ההליכה הסיבובית בכיוון השעון סביב המקומות הקדושים, תביא אתכם לנופים הררים נפלאים ובקתות על הדרך, בהן תוכלו לפגוש את הנזירים ואת המקומיים. באזור לאנגמוסה ניתן גם לארגן טרקים יוצאי דופן בשיפולי ההימלאיה.
מנזר ש’יאחה לאבראנג Xiahe – Labarang
מנזר הלבראנג בש’יאחה, הוא המנזר הטיבטי הגדול ביותר מחוץ לטיבט, ובהחלט אחד המרשימים ביותר. המתחם עצמו כולל מספר מקדשים פעילים, וביניהם שבילי עפר העוברים בין בקתות הבוץ הצבועות בלבן בהם גרים הנזירים. מומלץ מאוד ללכת עם יתר המתפללים ב”קורה” שעוברת סביב המנזר, להיכנס למקדשים היפים, וללכת לאיבוד בין הסמטאות של המנזר הענק. אם תהיו מסבירי פנים, יכול להיות שתמצאו נזיר, או נזירים, שיזמינו אתכם אל מגוריהם למשקה תה חמאה מלוח או פשוט יאחזו בידכם וילוו אתכם בין הרחובות הצרים
ההרים הצבעוניים של ג’אנגייה Zhangye DanXia Geological Park
אחד האתרים היפים בגאנסו, אך גם הפחות מתויירים, הוא ההרים הצבעוניים של ג’אנגייה. העיירה נידחת ג’אנגייה בה נמצא גם פסל בודהה ענק ויפה, מרוחקת כמעט 600 ק”מ צפון מערבית לבירת המחוז לאנג’ואו
הפארק הגאולוגי הסמוך לעיירה הוא אחד המופלאים מסוגו בעולם. ההרים בו מציגים שכבות של אבן חול בגווני צהוב אדום ולבן אשר ישאירו אתכם משתאים
מחוז גוויג’ואו Guizhou
גוויג’ואו
מחוז גוויג’ו בדרום סין מפורסם בזכות אוכלוסיות המיעוטים הרבים שבו, הכבישים העקלקלים והגבעות הירוקות, ובזכות מזג האוויר הלח והערפילי השורר בו ברוב ימות השנה. הבירה Guiyang שבמרכז המחוז היא המקום המרכזי אליו ניתן לטוס, אך טיולים רבים דווקא מגיעים דווקא מיונאן שבמערב או מסצ’ואן שמצפון למחוז, בדרכם לגבעות אבן הגיר של מחוז גואנגש’י שממזרח למחוז.
כפרי המיעוטים שסביב קאילי Kaili
המקום הטוב ביותר בגוויג’ו להתחיל בו כדי להכיר את תרבויות המיעוטים, ואת הכפרים היפים שלהם היא העיירה קאילי שבמערב גוויג’ו. כדאי לצאת מכאן למספר כפרים ציוריים.
מהגדולים שבהם הוא ש’יג’יאנג Xijiang אשר שייך לבני שבט המיאו Miao אשר נהוגים ללבוש תכשיטי כסף רבים, מתוך אמונה שהם מגרשים את הרוחות הרעות. כפרים נוספים דוגמת שהצ’יאו Shiqiao עם גשרי האבן הנפלאים, ובאשה Basha אשר הגברים שלו נוהגים לקלוע את שיערם הארוך בפקעת עגולה וללבוש בגדים מסורתיים כולל חרבות, הם דוגמאות למקומות שתוכלו להתענג עליהם. גם ג’אוש’ינג Zhaoxing אשר אנשי שבט הדונג הם תושביו, הוא מקום נפלא למרות שדי תיירותי, להסתובב בו וליהנות מגשרי הגשם והרוח ומגדלי התוף שבו. שימו לב שתצטרכו לשלם דמי כניסה לכפרים.
גשרי הרוח והגשם של צ’נגיאנג Chengyang
על הגבול בין מחוז גוויג'ו ומחוז גואנגש'י, כשלוש שעות נסיעה מיאנגשואו נמצא הכפר של צ’נגיאנג, ובו גשר הרוח והגשם הציורי. כמו בחבל גוויג'ו, גם הכפר עצמו מיושב על ידי בני שבט הדונג הנחמדים ובו פביליונים, פגודות וגשרים נוספים עשויים עץ. נהדר להסתובב באזור כולו- תוכלו לראות שדות אורז שדרך ההשקיה שלהם היא עדיין על ידי גלגלי עץ המזכירים את אופן הפעולה של תחנות קמח. כדאי לבקר במטעי התה התלולים מסביב לכפר, ולהצטרף לקוטפים. ניתן גם לישון בכפר בבתי הארחה פשוטים עשויים עץ
אולי יעניין אתכם גם
תו אמון הציבור
