By PoolPs - Own work, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=82510020
הר הצבעים והעמק האדום
הר ויניקונקה (Vinicunca), הידוע בכינויו "הר הצבעים", הוא אחד האתרים המפורסמים והמרהיבים בפרו. ההר זכה לגווניו המדהימים – ורוד, ירוק, צהוב, תכלת ואדום – בזכות שכבות מינרלים שהצטברו במשך מיליוני שנים. הטיפוס אליו, בגובה של מעל 5,000 מטרים, הוא אתגר לא פשוט, אך המאמץ מתגמל במראות נדירים שגורמים לכל קושי להישכח.
הבוקר מתחיל בנסיעה ארוכה מקוסקו (איסוף ב4:00) לעומק הרי האנדים. לאחר שעתיים עוצקים לארוחת בוקר ואז ממשיכים בדרך עפר יפהפהיה העוברת בין כפרים נידחים, עד שמגיעים לנקודת ההתחלה של המסלול, בכפר קטן מוקף מרחבים ירוקים. מהכפר מתחילה הליכה שמטפסת בהדרגה אל גבהים מרהיבים. האוויר דליל, הצעדים איטיים, אבל עם כל מטר שעוברים, הנופים סביב נעשים פראיים יותר.
מומלץ להיעזר בסוס או בטרקטורון , או לפחות לקחת כדורים נגד מחלת גבהים לפני הטיפוס שאורך כשעה וחצי ויותר.
עם ההגעה לאוכף, ניתן להמשיך לפסגה הסמוכה למבט עילי ויפה על הצבעיים של ההר. אחרי כשעתיים הליכה מגיעים לפסגת התצפית המפורסמת על הר הצבעים, ויניקונקה – הר שמכוסה בפסים טבעיים של אדום, ירוק, זהב וסגול, כאילו מישהו צבע אותו ביד אמן. מימין ומשמאל, שרשראות הרי האנדים נפרשות עד האופק.
מי שלא ממהר, ממשיך מכאן כ20 דקות אל אזור פחות מתויר שבו הקרקע כולה נצבעת בגווני אדום עז. מעבר להר, נפרש העמק האדום – Red Valley – פנינה שרבים מהמטיילים מפספסים. בעוד שרוב התיירים מסתפקים בהר הצבעים בלבד- המשך קצר יוביל אל נוף יוצא דופן: גבעות וחוליות אדומות בוהקות, כאילו נלקחו מכוכב אחר. השקט האינסופי, מרחבי הענק והצבעים החזקים הם חוויה חד פעמית.
אחרי העליה להר או קפיצה לעמק האדום, חוזרים באותה הדרך חזרה לרכב ומשם חזרה לקוסקו באותה הדרך. חזרה לקוסקו (לאחר ארוחת צהריים) לקראת שעות אחה"צ המאוחרות.
טיפ: חובה להביא בגדים חמים, קרם הגנה, מים, חטיפים ומעיל גשם. בעת העליה כאשר מזג האויר משתנה ולגוף קשה לחמם את עצמו בגלל המחסור בחמצן- לבשו עליכם עוד שכבות.
אל תהססו להשכיר סוס או נהג טרקטורון שייקח אתכם את רוב העלייה למעלה לאוכף של הר הצבעים- כך תוכלו להיות רעננים מספיק ללכת גם לעמק האדום.
לגונת הומנטאי – מי טורקיז בין פסגות
לא רחוק מקוסקו, בלב הרי האנדים, שוכנת לגונת הומנטאי (Laguna Humantay). מי הטורקיז הקרים, שמקבלים את צבעם מקרחוני ההרים, משקפים את השמיים הצלולים והפסגות המושלגות שמקיפות את האגם. הדרך ללגונה דורשת טיפוס ממושך בגבהים של מעל 4500 מטרים מעל הים, אבל מתגמלת כל צעד.
היציאה מקוסקו בטיול מאורגן היא בשעה 3-4 בבוקר. היא כוללת נסיעה של כשעתיים, ארוחת בוקר והמשך לתחילת המסלול. ההליכה בשעות הבוקר, כשקרני השמש הראשונות צובעות את ההרים באור רך, מוסיפה נופך כמעט מיסטי לחוויה. הלגונה הקסומה שוכנת גבוה בלב ההרים, מאחורי הכפר סוראי פאמפה. מהכפר מתחילים ללכת בשביל צר שמטפס בהדרגה דרך נוף ירוק ופתוח, כשברקע תמיד מתנשאות פסגות מושלגות מרשימות. ככל שמתקדמים, האוויר מתקרר, וההליכה נעשית מאתגרת יותר, אבל הנוף מפצה על הכול.
ואז מגיעים – פתאום, אחרי אחד העיקולים, נפרשת לגונת הומאנטאי: אגם בצבע טורקיז חלומי שנראה כאילו נחת כאן משום מקום. המים הקרים מהקרחונים שמעל משווים לו צבע עז שמתחלף לפי זווית האור, וההרים המושלגים משתקפים בו כמו ציור.
הטיול מאפשר שהות של כחצי שעה-שעה לשבת מול הלגונה, לנשום את האוויר הצלול, לצלם וליהנות מחלקת גן עדן. החזרה לקוסקו באותה הדרך. הגעה בשעות אחה"צ המאוחרות.
הכפרים בין פונו לקוסקו – תרבות נידחת בלב הרי האנדים
רבים טסים ישירות מקוסקו לאטרקציות המרכזיות או מפליגים לאיי אגם טיטיקקה שבפונו. אך הדרך שבין פונו לקוסקו חושפת עולם אחר – של כפרים קטנים, חיים פשוטים, ושורשים תרבותיים עמוקים.
בנסיעה בין שתי הערים מתגלים שווקים מקומיים שוקקי חיים, עדרי אלפקות על מדרונות ההרים, חקלאים העובדים בטרסות עתיקות, וכנסיות קולוניאליות קטנות המשמרות מורשת קתולית וילידית משולבת. עצירה בכפרים כמו סיקואני (Sicuani), רַקְצָ'י (Raqchi) ואנדהואיליאס (Andahuaylillas) – עם כנסייתה המרהיבה המכונה "הקפלה הסיסטינית של האנדים" – מעניקה הצצה נדירה לפרו האותנטית, זו שמחוץ למסלול התיירות השחוק.
אחד היעדים הראשונים ששווה לעצור בהם בנסיעה בין פונו לקוסקו הוא פוקרה (Pukara), כפר קטן עם מוזיאון מקסים שמציג פסלים וטקסים מהתקופה הפרה-אינקאית. משם הדרך מובילה למעבר לה-ראיה (La Raya), הנקודה הגבוהה ביותר במסלול, בגובה של מעל 4,300 מטרים. כאן הנוף עוצר נשימה – פסגות מושלגות מצד אחד ומרחבי עשב זהובים מצד שני. זוהי הזדמנות מצוינת לעצירה קצרה לצלם נופים מדהימים.
בהמשך, עוצרים בעיירה סיקואני לארוחת צהריים פשוטה אך אותנטית, ואז ממשיכים לעבר רקצ'י (Raqchi), אתר ארכיאולוגי שבו אפשר לראות את שרידי מקדש האינקה המרשים שנבנה לכבוד אל הבריאה ויראקווצ'ה. המקום שקט, רוחני, ומשדר עוצמה עתיקה.
לקראת סיום המסלול מגיעים לאנדהואיליאס (Andahuaylillas), עיירה קטנה עם הפתעה אמיתית: כנסייה שנחשבת לאחת היפות בפרו, המכונה "הקפלה הסיסטינית של האנדים", בזכות ציורי הקיר המרהיבים שבה וכמות הזהב המעטר את הקירות והעמודים.
לבסוף ממשיכה הדרך אל קוסקו, ומסתיימת לאחר כ-8 שעות נסיעה. ניתן לעשות את הדרך באוטובוס תיירים או בהסעה פרטית (יקרה מאוד)
ניתן כמובן לעשות את הדרך בכיוון ההפוך
אולי יעניין אתכם גם
מעוניינים בטיול בהתאמה אישית לפרו?
השאירו לנו הודעה
או התקשרו 02-5791791
תו אמון הציבור
